פסק-דין בתיק ת"ק 209-04-12

תביעה כספית ע"ס 3,170 ש"ח.

א. התביעה :

בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 9.10.11 נהג התובע ברכבו, מסוג ניסאן, בשכונת שעריים ברחובות.

אותה עת, נהג הנתבע 1 ברכב מסוג מאזדה, ולפתע, וללא איתות מוקדם, יצא ממקום חנייתו במפרץ לחניית אוטובוסים, שבימין הדרך, ופגע ברכבו של התובע לאורך הדופן הימנית.

עקב התאונה, נגרמו לרכבו של התובע הנזקים הבאים: השתתפות עצמית - 1,615 ש"ח, השתתפות עצמית בירידת ערך - 1,014 ש"ח, כינון הפוליסה - 41 ש"ח, טרחה ועוגמת נפש - 500 ש"ח.

ב. ההגנה :

בכתב-ההגנה נטען, כי רכב הנתבע 1 החל להשתלב באיטיות בכביש, ובעת קרות התאונה עמד רכבו בין הנתיב הימני ובין מפרץ החנייה, עם נטייה שמאלה.

רכבו של התובע נסע בנתיב השמאלי, כאשר לפתע סטה לנתיב הימני, ופגע עם חלקו הימני של רכבו בחלק השמאלי-קדמי של רכב הנתבע 1.

ג. דיון :

בבית-המשפט העידו הנהגים, וכל אחד מהם חזר על גרסתו בהתאם לכתבי טענותיו.

התובע העיד: "נסעתי בנתיב הימני, פניתי ימינה, נסעתי ישר באותו נתיב. הרכב של הנתבע 1 שפגע בי חנה בחניית אוטובוס, ראיתי אותו חונה שם...הנתבע נכנס לאוטו...ישב על ההגה ונסע כיוון שלי ולא הסתכל במראה בכלל....ואני רואה שהוא בכלל לא מתכוון לעצור, ברחתי שמאלה, הוא פגע בי עם הדופן השמאלית קדמית שלו, במרכז שתי הדלתות שלי בצד ימין" (עמוד 1 שו'  11 - 16).

הנתבע  1 העיד: "אני הייתי במפרץ החנייה של האוטובוס לכיוון הנתיב הימני, באלכסון מעט, התובע הגיע מהנתיב השמאלי ולא מהנתיב הימני, הנתיב הימני היה ריק, באתי להתחיל נסיעה, לא יצאתי מהרכב בכלל, אספתי את אימי, והיא הייתה איתי וגם שלושת האחים שלי היו שם, רכב מלא. אותתי, התובע הגיע מהנתיב השמאלי ואיכשהו לקח ימינה לנתיב הימני" (עמוד 1 שו' 25 - 28).

אני מקבל את עדותו של התובע כבסיס לקביעת ממצאים, ומעדיף אותה על פני זו של הנתבע 1, ואלו נימוקיי:

ראשית, התובע עשה עליי עדות אמינה ביותר, כמי שמקפיד על אמירת אמת - קלה כחמורה.

שנית, עיון בנזקים לשני הרכבים מלמד, כי יש לאמץ את גרסתו של התובע. לרכבו של התובע נגרם נזק בעל אופי של מריחה, בצד ימין, דבר הסותר את גרסתו של הנתבע 1. אילו היו פני הדברים, כפי שנתבע 1 הציגם בבית-המשפט, והתובע פנה לכיוונו, בזווית חדה, היה רכבו של התובע סופג נזק בחזית הימנית של רכבו - ולא כך הם פני הדברים.

שלישית, בהודעתו אל הנתבעת 2 מסר הנתבע 1 את הדברים הבאים: "רכב המבוטח עמד במצב חנייה בין נתיב ימני (1 מתוך 2) לבין מפרץ חנייה, עם זווית לשמאל. רכב צד ג' שנסע בנתיב סטה לנתיב ימני ופגע עם חלקו הימני בצד קדמי פינה שמאלית של רכב המבוטח". ואולם, עיון בהודעה זו, מלמד, כי היא התקבלה אצל נתבעת 2 בתאריך 14.2.12. זוהי גרסה כבושה שאין להעניק לה כל משקל.

רביעית, אין כל הגיון, בנסיבות תיק זה, בגרסתו של הנתבע 1: לא ברור, מדוע יחליט, לפתע, התובע לפנות עם רכבו, ימינה, בצורה חדה, מהנתיב השמאלי, אל רכבו של הנתבע 1, היוצא ממפרץ החנייה אל הנתיב הימני ולפגוע בו.

חמישית, הנתבע 1 לא הביא לעדות את אימו ואת שאר הנוכחים ברכבו. בעניין זה יפים דבריו של הרא"ש, שבועות, פרק ו', סימן יג: "כי ייאמר העולם, הרוצה לשקר - ירחיק עדיו".

לאור האמור, אני קובע כי התאונה והנזקים לרכבו של התובע נגרמו בשל נהיגתו הרשלנית של הנתבע 1, אשר השתלב בדרך הראשית, מימין, מתוך מפרץ החנייה, בלא איתות ובלא נקיטת אמצעי זהירות כדין ופגע ברכבו של התובע, אשר נסע ישר בנתיב הימני.